השמש מתקדמת מערבה לאיטה, רוח מדברית מטיחה עוד כמה גרגירי חול על המקלדת המאובקת זה מכבר. מול במת הקוף הקהל עדיין רוקד וקופץ, אבל קל לראות שכמות האנשים ורמת האנרגיה הולכות ומתדלדלות. תחושת תשישות תוקפת את הנשארים. געגועים למקלחת, למיטה ולחתולים שנשארו בבית. אנשי צוות אינדילייב ואינדירדיו מסיימים התרוצצויות אחרונות. כולנו כבר מאובקים ורוצים שכל זה ייגמר.
ומצד שני, כשמסתכלים על השקיעה הכתומה, על הקהל שממשיך ליהנות מהצלילים האחרונים של קרולינה, על יצירות האמנות שנתכסו בשכבת חול, ועל ילדה אחת שעוד מתגלגלת במורד הדיונה, קשה להאמין שהשגרה העירונית כבר אורבת לנו בפתח. מחר בבוקר כל מאות האנשים שעומדים מול הבמה יחזרו למאות צורות החיים שלהם – לימודים, עבודה, משפחה, מטלות, לוחות זמנים. החיים במתחם האוהלים המקובץ, שבו אתה מבקש קפה משכן אקראי ומציע מגבון לח לשכנה אחרת, ייראו כמו חלום רחוק ומעורר געגועים.payday loans כן, נתגעגע לשיחות עם זרים גמורים, למוזיקה ולחול; לשלטים המצחיקים, לדוכנים ולרוחות שמעיפות הכל.
ממרומי הגבעה שלנו, אפשר לסכם את אינדילייב 2010 בתור חוויה חד פעמית. תודה לכל מי שהשתתף – כותבים, צלמים, אנשי צוות ההקמה, אמנים, שדרנים, אנשי הפייסבוק פוליז, מפיקים, רכזים ובעיקר חברים טובים שעזרו בכל פעם שהיה צריך. נתראה בשנה הבאה, שתביא איתה אינדינגב חדש ושונה לחלוטין.
-צוות אינדילייב 2010
צילום באדיבות גל בזל.
10/10/10, 12:26
היה אחלה פסטיבל, תודה רבה, רק דבר אחד: תעשו שבשנה הבאה יהיה תשלום לכל האמנים ולא רק לחלקם וזה יהיה מושלם.
11/10/10, 22:55
היה כיף גדול לקחת חלק בשידורים, תודה רבה, עשיתם עבודה מעולה. לאון