בתור מי שישבה בעמדת אינדילייב רוב היום, קשה לי לסכם את יומו הראשון של אינדינגב בצורה מספקת. אמנם יצא לי לראות כמה הופעות ולשמוע כמעט את כולן, לפגוש את האנשים שמציעים חיבוק בחינם ואת האנשים שיש להם מכונת זמן, להקים אוהל בחול ולקיים אינטראקציה עם חיפושיות שחורות רבות מספור, אבל עדיין, לשבת רוב הזמן מול המחשב ולעשות הגהה לפוסטים זו לא דרך מאוד ממצה לחוות פסטיבל אינדי.
ובכל זאת, קצת רשמים ומחשבות בעקבות היום הארוך, העמוס והנהדר הזה:
לפני זמן לא רב פורסמו במקומות שונים באינטרנט הספדים לסצינת פסטיבלי האינדי. יותר מדי פסטיבלים, פחות מדי קהל, צפיפות יתרה בתאריכים, שוק רווי. הכל נאמר, והכל נשמע הגיוני ונכון, עד שמגיעים לאינדינגב 2009. כמי שמלווה את הפסטיבל הזה מתחילת דרכו, אני יכולה להעיד שאינדינגב הולך ומתרחב משנה לשנה בקצב מבהיל ממש. כמות דוכני האוכל שילשה את עצמה מאז הפסטיבל הראשון לפני שנתיים, כמו גם כמות הקהל ומספר הפנזינים והקומיקסים השונים שנמכרים/מחולקים ברחבי המתחם. מארגני הפסטיבל מספרים שכל הכרטיסים (4,000 במספר) אזלו כבר ביום רביעי, ואני מאמינה שגם לו היו מחליטים על כמות גדולה יותר, עדיין לא היו נשארים כרטיסים מיותרים.
הודות למבחר מרשים ואקלקטי של אמנים, הפסטיבל השנה הצליח לקבץ קהל מכל קצות הארץ: עוזי נבון הביא חבורה גדולה של צעירים חיפאים, רייסקינדר הצליח להוציא את הברנז'ה הירושלמית מהאוגנדה, ואל מריונטה סול נלוו המעריצות מבאר שבע. לא שזה מידע חדש, אבל כל הבכיינים שטוענים שאין סצינת אינדי מחוץ לתל אביב טעו כהרגלם. גם מבחינה ז'אנרית מדובר בפסטיבל מאוד מגוון. אלו מבאי הפסטיבל שחשבו שבאינדינגב יש רק אינדי-רוק וסינגר סונגרייטרים (אני מכירה כמה וכמה כאלו) הופתעו לגלות אלקטרוניקה, היפ הופ, פסיכדליה ופאנק.
ומכיוון שבכל זאת העברתי את רוב היום בעמדת אינדילייב, הנה סיכום קצר של מה שקרה היום אצלנו במחשב:
גיאחה, נדב לזר, שמוליק כץ, מיטל רוסו, הדר גפני, שרית השקס, גרדה גלזר ואנוכי כתבנו על הפסטיבל. יעל רגב, אסף אנטמן, גרבולון, יעל מאירי, מארקי פאנק ואורלי קוטיק העלו עשרות תמונות יפהפיות. צוות התיעוד של הפסטיבל (ובעיקר עמרי בורשטיין) תרם לנו שלושה קליפים, ויש גם שני מוזיקאים שסיפרו על הזווית שלהם: אביב מ"סמטת פחם" ובן מ"פלישת חוטפי הגופות".
ומה צפוי לנו מחר? עוד פוסטים (כתובים, מצולמים ומוסרטים) של משתתפי הפרוייקט (אלו שכבר כתבו ועוד כמה חדשים), לפחות שלושה אמנים שיספרו על עצמם ועל הפסטיבל, ואולי גם כמה בעלי דוכנים שיכתבו על החוויות מהצד האחורי של הדלפק.
–
תמר מלינוביץ, מגישה את התכנית שיחותי עם הפסיכיאטר האלקטרוני ברדיו הר הצופים, ומדי פעם כותבת או משדרת בערוצי תקשורת אחרים, בדרך כלל נחותים יותר.
התמונות באדיבות גרבולון.
יום שבת, 17/10/09
בשעה 12:58
אחלה סיכום, ולגבי הבעלי דוכנים נשמע מגניב.
בכלל מרשים שהפרוייקט הזה באמת עבד לכם.