האמת שתכננתי לישון קצת לקראת ההופעות שמתחילות אחרי חצות, אבל צעקות קצביות של "אני מלך העולם" שהגיעו עד לאוהלי המרוחק לא נתנו לי מנוח. החלטתי שאם אני כבר שומעת את התופעה הזאת הקרויה רייסקינדר, כדאי שאלך גם לראות אותה.
למי שלא מכיר, רייסקינדר הוא סטודנט לצילום שלומד בירושלים. הוא נראה בערך בן 12 ומופיע עם קופסת קסמים כזאת שמלאה בסימפולים ואפקטיים מיוחדים. את הסימפולים האלו הוא איכשהו הופך למנגינות שחוזרות על עצמן תוך כדי שהוא צועק בקצב מונוטוני 'אמיתות פילוסופיות' בסגנון "חשבתי שאני מפורסם אבל בעצם אני סתם". לא בטוח שזו מוסיקה, אבל מבדר זה בהחלט כן, ועבור הקבוצה הדי גדולה שהתקבצה לשמוע אותו זה גם רקיד. הקבוצה הנלהבת הורכבה בעיקר מירושלמים, בעיקר כאלו שיושבים להם באוגנדה. אז למי שלא ירושלמי והיה בהופעה, דעו, אתם לא לבד, יש לכם בית, בואו תעלו לירושלים.
רייסקינדר מוסיף גם אלתורים במהלך השירים לדוגמאת "תנו לי עוד עשן מהמכונה, עוד עשן על הבמה, עוד עשן" במקצב מונוטוני עם אפקטים כמובן. כהדרן, על פי הצעת הצוות, הוא השמיע את המנגינה של השיר ההוא של נירוואנה שכולם מכירים (נו בסדר, למתקשים – Lithium) לא לפני שהציג את עצמו במילים: "אני קורט קוביין". המילים כמובן היו רייסקינדריות לגמרי עם משפטים כמו "ההורים שלי גרושים, מנסים לאכול דברים לא משמינים, ומשמינים YEAH YEAH".
לסיכום, כנראה מדובר באיזה שהיא סוג של גאונות ולבקשת רייסקינדר עצמו "אם תזכרו משהו אחד מהערב הזה זה שכולנו צנחנים…כולנו צנחנים… כולנו צנחנים" (טוב, אולי חוץ מהבחור מגולני שצעק מאחורה "עדיף אחות זונה").
–
שרית, ירושלמית הכותבת בבלוג האנתרפולוגי "לא יורדים מהעצים".
