נדב מתפייט

נדמה לי שזה היה דוד פרלוב שהסתכל פעם על עוגה והעלה את השאלה הנצחית: לצלם את העוגה, או לאכול אותה? קשה לעדכן בלוג בזמן פסטיבל. כל מילה שמוקלדת שווה כמה תווים שהאוזן לא תשמע לעולם, ובפסטיבל כל כך כיפי, פשוט חבל לפספס.
אז נכון, שמעתי כבר מכמה אנשים ש"נחמד פה, אבל עוד לא הייתה אף הופעה מדהימה". אבל זה מעיד רק על שני דברים: שהאנשים האלה לא מבינים שהאווירה כאן יותר גדולה מכל ההופעות גם יחד, ושהאנשים האלה כנראה לא היו בהופעה של נדב אזולאי.
אנחנו צריכים להנות מאזולאי כל עוד הוא מופיע בפסטיבלי אינדי. כי זה לא יימשך עוד הרבה זמן, אלא אם יזמינו אותו להיות ההדליינר. האיש מתפוצץ מכשרון. "לקח לי הרבה זמן להבין שלחצתי על הגז ולא על הבלמים", הוא שר ב"בצד של הרעים", ולוכד במילים פשוטות וקולעות מצב נפשי מורכב שכולנו מכירים, אבל לא ידענו לנסח כל כך טוב. לצידו גיל נמט, "התמנון האיטר" כפי שאזולאי מכנה אותו – יד אחת על התופים ויד שניה על הקלידים, מנגנת תפקידי בס. תענוג. לאיתי בלטר, שהופיע איתם, פחות התחברתי.

בצד השני של העולם גלעד כהנא עולה. על העצבים, הכוונה. דעתי עליו לא השתנתה מאז הפסטיבל הקודם, אפילו שהפעם הוא אירח את עמית ארז הנהדר. מילא. את כהנא אני כבר כנראה לא אבין בגלגול הזה, אבל עם דבר אחד הסכמתי איתו: "אתם הקהל הכי טוב שיש בישראל!". מעבר לברנז'ה ולכנופיית לבונטין-אוזןבר הרגילה, פגשתי פה אנשים מכל מעגל בחיים שלי בערך. הם לא שמעו אינדי, אבל הם שמעו על אינדינגב. די מגניב.

ומדוכן הקומיקס הסמוך בקשו ממני לכתוב: "קשקושי תחת הפתיעו בגליון מרענן, מרנין, חמוד, סקסי, מצחיק וגס רוח. גועל נפש של דבר, תקנו". חוץ מה"מרענן, מרנין, חמוד וסקסי", אני מסכים עם הכל. בעיקר עם ה"תקנו".

–

נדב לזר, כותב את בלוג מוזיקת השוליים "אטמי אוזניים", מבקר הופעות בתרבות מעריב, חבר בלהקות The Raw Men Empire וגיליאם, חבר לשעבר בדוגמניות ז"ל, חבר בחברה להגנת הטבע, חבר.