מקיץ אל חלום

עזבו אותכם מברוך פרידלנד שכתב את השיר, אני מדבר על הדבר האמיתי.
הייתי גמור מכל החום של היום הזה, מלהגיע ב-11 בבוקר (ביקשו יפה אז השתדלתי) מלהקים את המאהל ומהחום, החום, החום. באיזשהו שלב נשכבתי מאחור באזור הבמה המרכזית ופשוט נרדמתי.
התעוררתי לצלילי המוזיקה שאני הייתי רוצה לעשות אם רק היה לי את הכשרון לכך, אבל מזל שיש אנשים מוכשרים אחרים שאוהבים את מה שאני אוהב, קוראים להם KITZU.
זינקתי מהמקום, ישר לקידמת הבמה, בוהה במוזיקה ומתענג על כל רגע. מילים אחרות כבר נכתבו עליהם אז אני רק אגיד שחבל שההופעה נגמרה מהר מידי.
אווירת החלום המשיכה בריצה קלילה לכיוון הבמה המרכזית האחרת (כל כינוי אחר לא מקובל על ידי) כדי להספיק לתפוס את בני בשן. הגעתי, מסתכל על הבמה, אין תופים, יש את עוזי פיינרמן ויש את איתמר רוטשילד ואחד בני נטול שיער. סוף סוף יוצא לי לשמוע ולראות את בני מחוץ לכותלי ביתו (ע"ע תל אביבה) ועוד בערבות הדרום, באווירת האבק וריח הצ'וריסוס שבאוויר. כל מה שהרבה פעמים היה נשמע לי נקי ומסודר אצל בני פשוט לא היה שם ואת מקומם של אלו החליף סאונד אחר, מחוספס שהתאים כל כך לאווירה. בין לבין היה ביצוע מעולה ל"חושו אחים חושו" שהתאים להפרחת הנגב באומרו "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה" והתאים לא פחות ב"אנו באנו ארצה, כי יש בנות בה" שהגיע בהמשך המשפט. אפילו הסיום שבני לא יכול בלעדיו לצלילי "אני בני בשן" פשוט עשה שמח על הלבבות של כל הנוכחים בצורה אחרת לגמרי מכל הופעה של בני שהייתי.
לא עברו 5 דקות ונדב אזולאי, גיל נמט ואיתי בלטר תפסו את מקומם על הבמה. נשארתי בגלל אזולאי ואכן זה היה החלק המהנה יותר באותן דקות (סליחתי מבלטר שלא יוזכר בהמשך). כתבתי אי שם בעבר ואני עדיין חושב שאזולאי ונמט הם פשוט טריו/צמד (אזולאי על חשמלית ושירה, נמט על תופים ומודל כלשהו של בס) הכי מפוצץ באנרגיה רוק ישראלית צעירה ומענגת שמסתובב באזורנו ולא בגלל הבלאגן או הרעש שהם עושים, פשוט בגלל החיבור בין שני אלו שהם הרבה פחות מהרכב והרבה יותר מחברים. כל כך הרבה אנשים סביבי (תיכף נגיע לזה) לא הכירו את אזולאי ופשוט התאהבו בו תוך כדי ההופעה, קופצים ורוקדים לצלילי "רעל", "סכינים" ואחרים.
אני הסתכלתי מסביב וחשבתי, מתי בפעם האחרונה התעוררתי משינה מוקף בצלילים שנשמעו כאילו נלקחו מחלומותיי היפים ביותר, מוקף בכל כך הרבה אנשים (המון המון אנשים! מעולה), באווירה שעושה לי כל כך טוב, בכל כך הרבה אנשים שאוהבים וצמאים למוזיקה ועם האנגאובר משתייה מדברית בצהרי שישי?!? קוראים לזה אינדינגב 2009, ואם אתם קוראים את זה עכשיו אז אתם כנראה לא פה וחבל, חבל לי עליכם, חבל לי שלא באתם לבקר אותי בחלום.

–

שמוליק כץ – בן זקונים למשפחה חשוכת ילדים, נביא בעירו ושיכור בכפרו. מקים, מנהל, מפיק ומייסד "הבלוגיה על פי שמוליק כץ" ואחד ממנהלי פורום מוזיקה ישראלית ב Ynet.