לפעמים עולה תהיה במהלך האינדינגב אם זה בכלל אינדיאביבמארק. הסאונדמן הופך להיות כוכב המאורע כשאין להקה שלא מזכירה אותו ב"אביב אפשר עוד שירה במוניטור?" או "יש לי הד במיקרופון". ההופעה של מריונטה סול, הייתה בדיוק כזו.
ואם כבר התגברנו על אביב מארק אחרי השירים הראשונים, חבורה שמאוד מאפיינת את אינדינגב השנה תמצא דרך להפריע בדמות אנשים שאין חצי דבר להם ולמוזיקה אלא רק למינגלינג. אין בזה רע, כל עוד הם לא בשורה הראשונה.
בתמימותי חשבתי שלעמוד בשורה השניה יעבור ללא הפרעות, אבל התבדיתי במהרה כשחבורה שכזו, שמהווה אבן שואבת למרכז העניינים, התמקמה מולי. בדיוק בשיא ההופעה בביצוע מרהיב ל"תעשי מתמטיקה", במהלכו אמיר גרומן הסולן אפוף העשן גורם בקולו המיוסר לכל בחורה בקהל להרהר ברצינות על ההזנחה הפושעת של המתמטיקה שאולי היא המקור לכל צרותיה, צורחת הג'ינג'ית הגדולה לחברתה – "היי! הנה אח שלך".
הם מסתובבים אל עבר הקהל ומתחילים לנופף אל עבר האח שנמצא אי שם הרחק מאחור ופוצחים בשיחה שלא מביישת ערב שישי סביב שולחן ארוחת הערב המשפחתית. נכון, ערב שישי, אבל כאן מסתכם הדמיון. והנה, כך הולך לו כל סיכוי לחינוך ריאלי, לפחות מבחינתי.
תקווה מפתיעה אחרת מתחום החינוך מתגלה גם היא במהלך ההופעה. החינוך המוזיקלי כאן מתחיל מגיל אפסי. אבא שנראה כשילוב בין מדען טילים להיפי מזוקן לוקח את ארבעת ילדיו הקטנים בידיים. אלה שלא מצליח לתפוס מתחילים לטפס לקדמת הבמה. "נכון שהרבה יותר כיף כאן מאשר באוהל? עם המוזיקה החיה?" אומר אבא. "כן! כיף!" מסכים האפרוח הבלונדיני ומנסה שוב לטפס לקדמת הבמה מהופנט מהמתופף ומתכנן כבר את העתיד שלו ככוכב רוק. מצד שני, יכול להיות שחירשות שתתפתח בגיל 5, תימנע ממנו להתפתח בכיוון הזה. אבל היי, תמיד יהיה לנו מוצארט..
בקיצור כמו שאמר מישהו בערך בשיר השלישי "איזה בנזונה המריונטה האלה! אין דברים כאלה! אחלה להקה אני אומר לך. אני הולך לאכול, נפגש בסוף ההופעה".
–
גרדה גלזר, עיתונאית, כותבת לשעבר בעכבר העיר אונליין ומגישת התכנית המיתולוגית בסימן שאלה ברדיו הר הצופים.
