אינדינגב מתקרב לו אל סופו, ואין דרך טובה יותר לסיים יומיים כאלו משתי הופעות מעולות שבאו אחת אחרי השניה. אני תוהה איך לשלב את הכתיבה ביניהן, אבל נזרום ונראה מה יצא.
ההופעה הראשונה הייתה של האחים רמירז + רות דולרס וייס + יהוא ירון. זו הייתה הופעה שבאתי אליה עם המון המון ציפיות, מהסוג שבגללן אתה פוחד להתאכזב. חבורת מוזיקאים מוכשרת שכזו על במה אחת – זה יכול להיות או נהדר, או שכולם יגידו "זה היה נחמד אבל לא כמו שציפיתי".
לשמחתי, בינתיים כל התגובות כאן בפסטיבל, כולל שלי, הן מן "וואו" כזה. כמו שחברתי לחיים ציינה: "זו פשוט חבורה של מוזיקאים ממש ממש מוכשרים על במה אחת". ואין אבחנה יותר טובה מזו לתאר את ההופעה. חבורה שבראש ובראשונה היא אוסף של נגנים מאד מאד מוכשרים, זמרים נהדרים – ואילו מילים. אהבתי במיוחד את השילוב והערבוב בין השירים של רמירז, יהוא ורד"ו. ההופעה התחילה בקאבר שאינני זוכר את שמו, משם לLETTER של רד"ו, הלאה עם נמלים קטנות של יהוא, כמה שירים של רמירז, והאמת שמכאן אני מודה שהכל די מתבלגן לי. אני זוכר שהיה את "זו לא תקופה לכתוב שירה" של יהוא, עוד כמה שירי רות, BABY JEAN של האחים, ועוד ועוד ועוד. נכון לעכשיו, זו ההופעה היחידה שנכחתי בה שהקהל דרש הדרן ופשוט לא ויתר. ערבוב של קונטרבס עם אורגן עם חצוצרה עם אלוהים יודע מה היה שם על הבמה עוד – אבל האנרגיות האלו פשוט היו מדהימות.
ייאמר לזכות הפסטיבל שמעל הקהל היו מן שפריצרים כאלה של מים והם ידעו בדיוק מתי להפעיל אותם. אין ספק שההופעה של השילוש הקדוש הזה הייתה מהחזקות ביותר בפסטיבל, ואולי אי פעם, נקווה שהם עוד ימשיכו לשתף פעולה ככה.
והנה אנו ממשיכים אל דפנה והעוגיות. לכאן באתי עם ציפיות, אבל כאלו שידעתי שיתגשמו – אני הולך להופעות שלהם כבר ארבע שנים, ויהיה הוגן להגיד שאני מן גרופי, משל הייתי בחורה בת 16 ולא בחור בן 21 [וחצי כמעט!]. ההופעה כללה ערבוב של שירים מן האלבום הראשון והשני. יצויינו לטובה אמממ… כל השירים למעשה. בהתחלה "היחידה" של בתריי זוזיי במקור, ואני מאד שמח לראות שהשיר מצא את מקומו באלבום החדש. בעצם כל השירים החדשים מצאו את מקומם באלבום החדש וזה יופי. הייתה נוכחות מעולה של "מה שרצינו", "תאמיני", "תודה רבה", ו"איך", נותר לי רק להצר על מחסורם של שירים כמו דפנה פיק או העתיד נראה מבטיח, כדי להשלים סדרה מופלאה של שירים. אני חייב למצוא משהו רע לכתוב כדי שלא כל הביקורות שלי יראו כמו "ווואאאההה איזה כיייייףףף ואהואוהואו.!!!!!1111454", שוב, משל הייתי נערה בת 16. אז הנה, בהופעה של דפנה והעוגיות השפריצו עלי מים בלי הפסקה מהשפריצרים האלה. זה ממש קשה לאנשים עם משקפיים, באמת, קצת התחשבות. בקצב הזה אני עוד לא אחזור לאינדינגב הבא.
ובכן, אני נאלץ לסיים, משום שהאמת שדפנה והעוגיות (והעוגיה, אם לדייק) צריכים להקליד פה משהו. תהיו בריאים כולכם. אין כמו נגב באמצע אוקטובר. וופ.
–
דור י. סער, קצין ביום, אוהב לישון בלילה. בין לבין שומע מוזיקה, נושם הרבה יש לו גם בלוג.
