אינדינגב מהו

בשלוש בצהריים אינדינגב בשבילי היה האיש הכי מדברי שאני מכיר, וקוראים לו דויד פרץ. כרגיל, דויד פרץ לבד על הבמה, מלווה בלופר האינסופי שלו, מבצע את השירים שלו שכאילו נכתבו על דפים מלאי אבק דרומי שכזה, ולא רק בגלל האיזכור החוזר של באר שבע, מצדה, אינדינגב ושאר פניני הדרום של ארצנו בכל כך הרבה מהשירים. האירוח של סגול 59 לביצוע של "צ'לסי הוטל" בגירסה הסגולה שלו, כמו גם שיר הסיום של ביג ליבובסקי, ששניהם נוגנו על ידי דויד פרץ וסגול 59, התאימו ככפפה מאובקת לאווירת הצהריים הנעימה שאופפת את אינדינגב ברגעים אלו. איזה תענוג.

אם דויד פרץ היה אמון על החלק של הנגב באינדינגב, אז מיד בתום ההופעה שלו, בדרך להחזיר לגופי את האלכוהול שהוא איבד בחצי שעה האחרונה, חברי אטליז תפסו את חלקו של האינדי בשמו של הפסטיבל. מתחת לציליה, עם מגבר וחצי וללא שום הכנה מוקדמת פתחו להם חברי אטליז בגירסתם המצומצמת (בס, אקוסטית ולי טריפון) בסט קצר שהבהיר לכולם שמוזיקה טובה לא צריכה שום דבר חוץ מאשר את עצמה ואותנו בתור הקהל שיחבק, יאהב ויפרגן לכל האמנים שבאו לדרום, ולא פחות חשוב, לפרגן לעצמנו, שאוהבים את המוזיקה ונזרקים לסופשבוע מעייף ומהנה כאחד. שרק שלא יגמר.

–
שמוליק כץ – בן זקונים למשפחה חשוכת ילדים, נביא בעירו ושיכור בכפרו. מקים, מנהל, מפיק ומייסד "הבלוגיה על פי שמוליק כץ" ואחד ממנהלי פורום מוזיקה ישראלית ב Ynet.