ומצד שני, כשמסתכלים על השקיעה הכתומה, על הקהל שממשיך ליהנות מהצלילים האחרונים של קרולינה, על יצירות האמנות שנתכסו בשכבת חול, ועל ילדה אחת שעוד מתגלגלת במורד הדיונה, קשה להאמין שהשגרה העירונית כבר אורבת לנו בפתח. מחר בבוקר כל מאות האנשים שעומדים מול הבמה יחזרו למאות צורות החיים שלהם – לימודים, עבודה, משפחה, מטלות, לוחות זמנים. החיים במתחם האוהלים המקובץ, שבו אתה מבקש קפה משכן אקראי ומציע מגבון לח לשכנה אחרת, ייראו כמו חלום רחוק ומעורר געגועים.payday loans כן, נתגעגע לשיחות עם זרים גמורים, למוזיקה ולחול; לשלטים המצחיקים, לדוכנים ולרוחות שמעיפות הכל.

ממרומי הגבעה שלנו, אפשר לסכם את אינדילייב 2010 בתור חוויה חד פעמית. תודה לכל מי שהשתתף – כותבים, צלמים, אנשי צוות ההקמה, אמנים, שדרנים, אנשי הפייסבוק פוליז, מפיקים, רכזים ובעיקר חברים טובים שעזרו בכל פעם שהיה צריך. נתראה בשנה הבאה, שתביא איתה אינדינגב חדש ושונה לחלוטין.

-צוות אינדילייב 2010

צילום באדיבות גל בזל.

לאחר הרבה זמן שהתבשל הרעיון, ותהינו מה לעשות איתו, וכיצד, הגיע הרגע, ובו מתקיים לו פסטיבל הלופר הראשון, ואנו גאים להיות אלו המוציאים אותו לפועל.

מה זה בעצם, אתם שואלים?

במה שהפך למסורת עוד לפני שנערך בפעם הראשונה, הפסטילוּפֶּר הישראלי הראשון אי פעם יאגד על במה אחת כ-13 אמנים ברצף (שיישמעו כמו הרבה יותר) שינגנו, יקליטו את עצמם לייב בעזרת המכשיר המהולל Loop Station (המכונה גם, פשוט, “לופר”) וישלבו את ההקלטות בזמן אמת במוזיקה שלהם: יכפילו, יערמו שכבות, יאלתרו, יעוותו, ידגמו ויפתיעו אותנו, ואולי גם את עצמם. ב-7 באפריל, חמישי הקרוב, החל מ-20:00 באוזןבר המשופץ והמורחב (!), יעלו ויבואו בזה אחר זה עם לופר תחת רגליהם וכלי נגינה בידם: עוזי רמירז (עם אורח מפתיע?), דויד פרץ, סגול 59 עם ילד הפלא שירוטו, אייל תלמודי (הנשפן של אוי דיוויז’ן ובלקן ביט בוקס, בין היתר), טליה אליאב, מיכל לוטן עם נועם הלפר, עידית מינצר והנשפנים הנסתרים, לירון משולם (פלורה) ואודי רז (מארש דונדורמה, הפשרות), בלה טאר, רונן גרין, ג’ודי ענתבי ועוד כמה אורחים מפתיעים שאנחנו לא מתכוונים לגלות לכם!

מעבר לזה, יוקרנו בחדר ההקרנה סרטונים, ועניינים הקשורים ללופים כאלו ואחרים, תחרות הלופ העולמית שנערכה השנה, פרוייקט Thru -You של קותימאן, ועוד דברים משמחים ומעגליים כאלו ואחרים…

כרטיסים מוזלים (40 ש”ח) אפשר וכדאי להזמין מראש (וגם עד השעה 21:00 בערב המופע), בערב עצמו הם יעלו 50 ש”ח. ניפגש שם! שם! שם! שם! שם!

אז כפי שהבטחנו, ושלא כמו בעבר, האתר של אינדינגב ימשיך להתעדכן ולפעום במשך השנה, עם עדכונים, שידורים, מסיבות, הפתעות, וחיים שלמים, מעבר לפעימה החד שנתית שלנו.

הכל יתעדכן כאן אצלנו, כולל הזמנות מיוחדות, הגרלות וכו’. הישארו מחוברים בתודעה וברשת.

בינתיים, בוא לחבב ולהתחבר אלינו בדף החדש שלנו בפייסבוק:

http://www.facebook.com/InDnegev1

http://in-d-negev.peasinspace.com/credits2010

שנה של ציפייה, חודשים של עבודה קשה, של התלבטויות אינספור, שבועות רבים שאזלו וננגסו כמו ירח של סוף חודש, הפכו לשלושה ימים ושני לילות קסומים. והנה הם מאחורינו.
הנה עבר עוד ביקור של עצם בלתי מזוהה בתוך החיים שלנו, עוד צונאמי ציוני שהצליח בכוחו לשטוף לנו את מה שהיה בתוך המערכת ומחוצה לה, ולהטעין אותנו באושר.
אינדיגנב 2010 הצליח להיות בשבילנו כל מה שחלמנו עליו ומעבר לכך. שלושה ימים של שיכרות רוחנית, של יצירתיות מתפרצת מכל עבר.
כרגע, בימים בהם נשארנו מעטים בין החולות, ימים בהם אנו מפרקים עצמאותנו, מפורקים בעצמותינו ומתרפקים על עוצמותינו, ההתרגשות לקראת המנוחה מתרגשת ובאה.
מנוחה תחת כוכבי בוקר נוצצים, לאחר סופה חזקה במדבר.
קשה לנו לעכל, על אף שזו השנה הרביעית שהחגיגה הזו קיימת ומתרקמת, על אף העובדה שאנו מאמינים בדרכנו, קשה לתפוס שהשיא נשבר שוב, שפסגות האושר נכבשו מחדש.
לראות אמנים, ציירים, פסלים, נגנים, יוצרים, תוהים, מאזינים ומתבוננים (ולא שומעים ורואים), ולצפות בכל כך הרבה מהם מתקבצים במקום אחד קסום, ויוצרים דבר הגדול הרבה יותר מסכום חלקיו, זו זכות כל כך גדולה, חרב של אמונה.

האמונה הזו, להילחם על כל אחד ואחת, על כל יקיר ויקירה שעשויים להתרגש ולרצות לשנות את סביבתם, את עולמם, בעקבות התקהלות כזו, היא שנמצאת תדיר מול עינינו. ממאות, ואולי אלפי התגובות שקיבלנו, החיוכים והחיבוקים מכל עבר, אנחנו מתרגשים ונפעמים, עד כמה חשוב הדבר הזה, עד כמה כוח הוא מצליח לתת לכל מי שרק פתוח אליו. כפי הנאמר “לכל אשר יקראהו באמת”. אינדינגב הצליח שוב להוכיח, בעיקר לעצמנו ובתוכנו, שיש עולם נעלם, שלם אך חסר, שאנחנו שוכחים לזכור מדי יום ביומו. עולם בו אנחנו עוצרים להסתכל ולהתבונן בעצמנו ובחיינו, לאן נלך ולאן נגיע, בתוך המירוץ הבלתי פוסק, בתוך תחרות בלתי נגמרת. הצלחנו יחד לעצור את תנועת המטוטלת, ולו לכמה רגעים יחידים ומיוחדים, לשאוף אוויר ולהיטען בכוחות מחודשים לסיבוב הבא. יכול להיות שזו אינה תחושה שעוברת בליבו של כל אחד ואחת, אך נראה שמעבר לעשרות שעות של מוזיקה מופלאה, אמנות פוקחת ושיכרות מתפכחת, הקסם האמיתי נשזר בין חיוך למבט, בין שקיעה כתומה לאוושת הרוח, דרך עוד חומה שנופלת ועוד אהבת חינם בין אדם לאדם. סיפור קטן ואמיתי שקרה, בצהריי יום שבת. אחת מבאות הפסטיבל איבדה שקית ובה מאות שקלים במזומן. לאחר כריזה במערכת ההגברה, ולא יותר מעשר דקות לאחר מכן, הגיע אדם והחזיר לה את השקית עם כל הסכום. הדבר הזה כמעט לא נתפס ומרגש עד דמעות, להבין איך אפשר לנהוג ולחשוב גם אחרת, איך הצלחנו כולנו לצאת מהמעגל הטורפני למען ערכים נעלים יותר, למען עזרה לאחר.

יש שיאמינו בכך ויש שלא, יש שירצו בפתיחות ויש שיגיבו בחריצת לשון, אך אנחנו מאמינים בדרכנו ושלמים איתה. אינדינגב היה ונשאר יוזמה עצמאית בעלת אופי משפחתי ואינטימי מחד, והפקה מוקפדת ומדויקת עם דגש על כל פרט מאידך. העובדה הזו יוצרת לא אחת תחושה מוטעית שמדובר באירוע ממוסד או גרנדיוזי מבחינות שונות. העובדה שמדובר באירוע משפיע וחשוב, לשמחת כל הנוגעים בדבר, לא משנה את המכשולים הקשים שנקרים בדרך, ואת מלחמות ההישרדות משנה לשנה, גם אם אינן נראות לכל. כמספר הדעות השונות שיש לכל אחד ואחת על מה לשנות ומה להשאיר, כך מספר התודות שלנו לכל האנשים שהאירו ולא רק העירו, על האנשים שעוזרים ומסייעים כל העת, שמצטרפים למשפחה מחוייכת ואוהבת, ובעיקר חולמת.

לא במקרה, בתקופה שכזו בה חוזרים לקוות לגשם, בה חוזרת ונשנית השורה, “משיב הרוח ומוריד הגשם”, מצבור אנרגיה שכזה של אהבה ומוזיקה מצליח להעביר את ליבו של העניין. להשיב את הרוח אל הנפש, ולהוריד את הגשם. להשבית את הגשמיות. אינדינגב הוא חלום של רוח, שהופכת לגשם מציאותי. בזכות כל מי שהאמין וקיווה, רצה והגיע, שלושה ימים בדרום ישראל הפכו לגשם של רוח ותקווה. שברכה תנוח על ראשיכם, שתנשב לכם הרוח, ואינדינגב יהווה זיכרון מאיר לרגעים קשובים.

תודה גדולה ואינסופית לכל החולמים המופלאים, למאמינים הישרים בדרך המתוירת קצת פחות, לאלו שרוצים בטוב, לאלו שמחפשים חופש תחת כל מילה ואבן.
תודה לכל האמנים הנפלאים שלקחו חלק והראו כמה תקווה ותקנה יש לנו כאן לפחות לעוד שנה מלאה בעניין והתקדמות,
תודה עצומה ובלתי נגמרת לכל מי שעבד, טרח, עזר והנציח, הפריח והפליא בחלקו,

אנחנו אוהבים ומתגעגעים כבר מעכשיו, אתם יקרים לליבנו ותמיד תהיו.

נדב לזר באטמי אוזניים
סער גמזו מסכם בעכבר העיר
נמרוד בוסו במעריב
אייל דץ בוואלה
עינב שיף בוואלה
גיאחה בעונג שבת
גליה שיזף בוויינט
נמרוד צוק בנענע10
דקלה דיין-זילברשטיין בפלייליסט
יעל רגב (בינתיים רק תמונות) באפילו עז

עוד כמה שעות אני סוגרת שבועיים (עם הפסקה) כאן בשטח, במדבר שהיה לביתם של כמה קלושרים משוגעים לדבר, דבר שהוא משוגע ומופלא לכשעצמו. אני מודה שאחרי שהתרגלתי כל כך לשקט ולאינטימיות שנוצרה בצוות האינדי הרגשתי קצת מוזר כשהקהל זרם לכאן בהמוניו. משהו בין סיפוק להתגוננות, בין הרצון לתת תוקף להשקעה, שאלפי העיניים ינוחו על הספינה השקועה בחול, או על הפסנתר, שאלפי רגליים כואבות מריקודים ינוחו תחת האוהלים… לבין התחושה שהיי, רגע! זה הבית שלנו, אולי תתנו לנו עוד כמה ימים לפני שתמלאו אותו ברעש ובירה ובדלי סיגריות?!

עם כל זאת, השמש המדברית הנוטה לשקוע והבאלאנס של קרולינה מבשרים לי מלנכוליה של משהו שהושקעו בו חודשים ונגמר תוך שלושה ימים שדמו לשלוש דקות. שלוש דקות בהן מתערבבים בזכרוני רגעי טירוף ממאסיב פינגרס עם בהיה בפה פעור מול טליה אליאב, התחושה שנגעה בי ההיסטוריה בהופעה של פונץ’ מתערבבת עם שיחה שהייתה לי עם בחור מקסים מ- the raw men empire. כל אחד בנפרד וכולם יחד, מגיעים עכשיו לסיומם ואולי רק המילים יתנו לי את הזיכוך שאני מחפשת כדי להצליח לסיים את הפסטיבל הזה ברוגע.

כל אחת ואחד מהדמויות שעיצבו את אינדינגב הוא גאון, מופלא, מוכשר. רק ככה אפשר להרים את פסטיבל המוזיקה הכי טוב בישראל של 2010. ורק כשמסתכלים סביב על מישורי אשכול האינסופיים מבינים מה זה אומר להפריח את הדממה, להוציא את הראש מהחלון ולנשום אוויר אמיתי, להתפלש בחול.

וכמו שזרקו לי השבוע, מי שמגיע פעם ראשונה לצוות של האינדי, מוצא את עצמו מגיע גם פעם שנייה. ושלישית. בקיצור,הוא לא יצא מזה. כנראה שאת האינדי אי אפשר להוציא מהבנאדם.

וגם לא את החול מהכיסים ומהנעליים.

תומר דמסקי

צוות הקמה אינדינגב 2010

רותם אור + The Trees and the Bees, רוצי בובה + רם אוריון, We are Ghosts ועוזי פיינרמן.

צילום: גל בזל.

פייסבוק פוליז בפייסבוק. אפשר למצוא אותם גם ברחובות תל אביב.