levitra

תודה מאינדינגב 2010

בראש ובראשונה הבהרה והתנצלות. מתחם הקולנוע חווה תקלה קשה ביום הפסטיבל, לאחר שבתחילת פעולתו, המקרן (מקרן מיוחד להקרנת חוצות) נשרף, ועקב כך לא פעל המתחם. אנו מתנצלים בפני כל מי שציפה וקיווה, וגם אנו, האמינו לנו, לא שמחנו בזאת.

שנה של ציפייה, חודשים של עבודה קשה, של התלבטויות אינספור, שבועות רבים שאזלו וננגסו כמו ירח של סוף חודש, הפכו לשלושה ימים ושני לילות קסומים. והנה הם מאחורינו.
הנה עבר עוד ביקור של עצם בלתי מזוהה בתוך החיים שלנו, עוד צונאמי ציוני שהצליח בכוחו לשטוף לנו את מה שהיה בתוך המערכת ומחוצה לה, ולהטעין אותנו באושר.
אינדיגנב 2010 הצליח להיות בשבילנו כל מה שחלמנו עליו ומעבר לכך. שלושה ימים של שיכרות רוחנית, של יצירתיות מתפרצת מכל עבר.
כרגע, בימים בהם נשארנו מעטים בין החולות, ימים בהם אנו מפרקים עצמאותנו, מפורקים בעצמותינו ומתרפקים על עוצמותינו, ההתרגשות לקראת המנוחה מתרגשת ובאה.
מנוחה תחת כוכבי בוקר נוצצים, לאחר סופה חזקה במדבר.
קשה לנו לעכל, על אף שזו השנה הרביעית שהחגיגה הזו קיימת ומתרקמת, על אף העובדה שאנו מאמינים בדרכנו, קשה לתפוס שהשיא נשבר שוב, שפסגות האושר נכבשו מחדש.
לראות אמנים, ציירים, פסלים, נגנים, יוצרים, תוהים, מאזינים ומתבוננים (ולא שומעים ורואים), ולצפות בכל כך הרבה מהם מתקבצים במקום אחד קסום, ויוצרים דבר הגדול הרבה יותר מסכום חלקיו, זו זכות כל כך גדולה, חרב של אמונה.

האמונה הזו, להילחם על כל אחד ואחת, על כל יקיר ויקירה שעשויים להתרגש ולרצות לשנות את סביבתם, את עולמם, בעקבות התקהלות כזו, היא שנמצאת תדיר מול עינינו. ממאות, ואולי אלפי התגובות שקיבלנו, החיוכים והחיבוקים מכל עבר, אנחנו מתרגשים ונפעמים, עד כמה חשוב הדבר הזה, עד כמה כוח הוא מצליח לתת לכל מי שרק פתוח אליו. כפי הנאמר “לכל אשר יקראהו באמת”. אינדינגב הצליח שוב להוכיח, בעיקר לעצמנו ובתוכנו, שיש עולם נעלם, שלם אך חסר, שאנחנו שוכחים לזכור מדי יום ביומו. עולם בו אנחנו עוצרים להסתכל ולהתבונן בעצמנו ובחיינו, לאן נלך ולאן נגיע, בתוך המירוץ הבלתי פוסק, בתוך תחרות בלתי נגמרת. הצלחנו יחד לעצור את תנועת המטוטלת, ולו לכמה רגעים יחידים ומיוחדים, לשאוף אוויר ולהיטען בכוחות מחודשים לסיבוב הבא. יכול להיות שזו אינה תחושה שעוברת בליבו של כל אחד ואחת, אך נראה שמעבר לעשרות שעות של מוזיקה מופלאה, אמנות פוקחת ושיכרות מתפכחת, הקסם האמיתי נשזר בין חיוך למבט, בין שקיעה כתומה לאוושת הרוח, דרך עוד חומה שנופלת ועוד אהבת חינם בין אדם לאדם.

סיפור קטן ואמיתי שקרה, בצהריי יום שבת. אחת מבאות הפסטיבל איבדה שקית ובה מאות שקלים במזומן. לאחר כריזה במערכת ההגברה, ולא יותר מעשר דקות לאחר מכן, הגיע אדם והחזיר לה את השקית עם כל הסכום. הדבר הזה כמעט לא נתפס ומרגש עד דמעות, להבין איך אפשר לנהוג ולחשוב גם אחרת, איך הצלחנו כולנו לצאת מהמעגל הטורפני למען ערכים נעלים יותר, למען עזרה לאחר.

יש שיאמינו בכך ויש שלא, יש שירצו בפתיחות ויש שיגיבו בחריצת לשון, אך אנחנו מאמינים בדרכנו ושלמים איתה. אינדינגב היה ונשאר יוזמה עצמאית בעלת אופי משפחתי ואינטימי מחד, והפקה מוקפדת ומדויקת עם דגש על כל פרט מאידך. העובדה הזו יוצרת לא אחת תחושה מוטעית שמדובר באירוע ממוסד או גרנדיוזי מבחינות שונות. העובדה שמדובר באירוע משפיע וחשוב, לשמחת כל הנוגעים בדבר, לא משנה את המכשולים הקשים שנקרים בדרך, ואת מלחמות ההישרדות משנה לשנה, גם אם אינן נראות לכל. כמספר הדעות השונות שיש לכל אחד ואחת על מה לשנות ומה להשאיר, כך מספר התודות שלנו לכל האנשים שהאירו ולא רק העירו, על האנשים שעוזרים ומסייעים כל העת, שמצטרפים למשפחה מחוייכת ואוהבת, ובעיקר חולמת.

לא במקרה, בתקופה שכזו בה חוזרים לקוות לגשם, בה חוזרת ונשנית השורה, “משיב הרוח ומוריד הגשם”, מצבור אנרגיה שכזה של אהבה ומוזיקה מצליח להעביר את ליבו של העניין. להשיב את הרוח אל הנפש, ולהוריד את הגשם. להשבית את הגשמיות. אינדינגב הוא חלום של רוח, שהופכת לגשם מציאותי. בזכות כל מי שהאמין וקיווה, רצה והגיע, שלושה ימים בדרום ישראל הפכו לגשם של רוח ותקווה. שברכה תנוח על ראשיכם, שתנשב לכם הרוח, ואינדינגב יהווה זיכרון מאיר לרגעים קשובים.

תודה גדולה ואינסופית לכל החולמים המופלאים, למאמינים הישרים בדרך המתוירת קצת פחות, לאלו שרוצים בטוב, לאלו שמחפשים חופש תחת כל מילה ואבן.
תודה לכל האמנים הנפלאים שלקחו חלק והראו כמה תקווה ותקנה יש לנו כאן לפחות לעוד שנה מלאה בעניין והתקדמות,
תודה עצומה ובלתי נגמרת לכל מי שעבד, טרח, עזר והנציח, הפריח והפליא בחלקו,

אנחנו אוהבים ומתגעגעים כבר מעכשיו, אתם יקרים לליבנו ותמיד תהיו.

ותודה לכל האנשים מאחורי הקלעים שעבדו במרץ וטוהר לב כדי שכל זה יקרה:
http://in-d-negev.peasinspace.com/credits2010

6 תגובות

  • דמעות בעיניים. לא האמנתי כשהפסטיבל בער את להבותיו האחרונות…
    בסוף ההופעה של קרולינה אמרתי תודה לאחת ממנהלות ההפקה והיא ענתה לי בתמימות חמימה- “מקווה שנהנתם”… נהנתם?? הרי זה מובן מאליו שנהנינו, אך אנו באנו לעבוד! באנו להראות לכל הציניקנים וחסרי האמונה שיש ישראל אחרת! שאפילו נביאי התנ”ך לא חלמו שכך תיראה ישראל באחרית הימים ! ישראל שלא “כל דאלים גבר”… ישראל של זבת חלב ודבש. וכל זה בזכותיכם- מתנדבים , מארגנים, מפיקים, תורמים.. “כל איש אשר ידבנו ליבו”. מי יתן וימלא האל את כל משאלות ליבכם לטובה.אמן.

  • פשוט תודה.
    כל מילה נכונה ובמקום.

  • מורפלקסיס

    תודה לכם!
    זה היה תענוג נדיר לעזוב את הכל ולברוח למשך שבוע במדבר ולעזור, גם אם מעט, לכל הדבר הכביר הזה להתממש.
    אתם אדירים ואני מת עליכם :-)

    שלכם תמיד,
    בנימין

  • פנינה

    פנינה
    17/10/10, 12:48 הלב התרחב מרוב אושר על העשייה המדהימה, הנתינה, החיוך בכל מפגש, הנכונות המיידית לפתור כל בעייה בלי לצפות לתמורה,ההוכחה שאפשר להתנהל אחרת ברוח טובה בנועם ללא דורסנות, בנכונות אמיתית לשתף ולהרים פרוייקט יחדיו למען הכלל,שלא לדבר על הצד האומנותי המדהים. תבורכו וישר כוח ואני כבר שם ליד העמוד “שלי” בשנה הבאה.
    תודה ענקית.

  • אדית קולמן

    מחפשת את הטלפון של החקלאי עם הפאפאיות המדהימות!!! הבוס שלי רוצה להזמין ארגז.
    רצינית לחלוטין, אנא חזרו אלי, הן היו מדהימות!
    אדית

    כי פשוט לעשות שינוי עם אסיף!
    http://www.asif-bag.co.il

  • רותם עמור

    אחרי נחיתה. ולקראת המראה.
    בנפאל, ניסיתי להסביר לכמה חברים מאירופה, מה זה אינדינגב. שזה לא עוד סתם פסטיבל.
    וכל מה שהצלחתי לומר זה-
    נו. זה מסוג הדברים האלה שמזכירים לך לחלום.
    תמיד הייתי חולמת חלומות. ותמיד נקראתי לסדר.
    לעולם נאמר לי שאין אלו החיים האמיתים. וכדאי שאשים את רגליי על הקרקע פן אתעופף לי.
    אני יכולה לומר שרב חיי עמדתי נגד משביתי השמחות בגבורה.
    אך לעיתים, הם מחלחלים פנימה ונותנים לי תחושה שאם אני עדיין חולמת,
    כנראה שעוד לא פתחתי את העיניים.
    ואז הגעתי לאינדינגב.
    ונכחתי בחלום שמתגשם.
    לנגד עיניהם הפקוחות מאוד של אלפי אנשים.
    ועל זה אני מודה לכם צוות אינדי יקר.
    שהזכרתם לי שיש מקום לחלומות בעולם הזה.
    שאינני עוד ילדה קטנה ומנותקת.
    החלומות הם אמיתיים. מרגע הגשמתם.
    ותודה. על שהייתם משפחה.
    שהחזרתם את המוזיקה לנגב שכל כך התגעגעתי אליו.
    שידעתם מה צריך לעשות. ואמרתם לי.
    שהייתם בית בתקופה שבה אני מעט תלושה.
    שחייכתם בחזרה.
    שהפרחתם את דממת החלומות שלי.

הוסף תגובה